ההורים שלי שלחו אותי להדסים כדי שאהיה מורה. כשהגעתי לשם בכיתה ט', הייתי כמעט בת 14 והשנה הראשונה היתה לי מאד קשה. היינו 4 בנות בחדר בקבוצה ו'. מדי יום היינו לומדים ולאחר מכן עובדים במשך 3 שעות.
למדתי בשנה האחרונה בסמינר הדסים. הלל נפצע בצבא והיה מאושפז בבית החולים "תל השומר". המורה להתעמלות שלי, תומי, שגם שהיה חבר טוב של הלל, חיזר אחריי. הוא אמר לי שהוא נוסע לבקר את הלל והציע שאצטרף אליו. לא רציתי לנסוע אתו, אבל החלטתי לנסוע לבקר את הלל לבדי.
העבודה הראשונה שקיבלתי בהוראה, למחרת החתונה, היתה ללמד בבית ספר בשכונת עמישב שבפתח תקווה... בדיעבד, מסתבר ששם נטמנו הזרעים לקשר שלי ושל משפחתי עם פתח תקווה.
הייתי בת 19 וחצי, גרתי ברמת גן ונסעתי מידי יום בשני אוטובוסים לבית הספר.
אני מאוד אוהבת חברים, ואני מכירה שלושה סוגים של חברים: אלו שחברים שלך כי הם צריכים אותך, חברים שהיו לי בתחנות שונות בחיי ושכל אחד הלך לדרכו, ויש חברים שהם בלב ובנפש.
הדבר שאני הכי אוהבת לעשות זה לטייל! להיות טיילת ותיירת. אני אוהבת היסטוריה, אמנות, ארכיאולוגיה... אני אוהבת ללמוד על תרבויות שונות, ולהיות בחופש ובמרחבים.
.png){kind=small}
