אמא למאיר, נוית ורקפת

הוא היה ילד מאד יפה ומפונק, ילד מקסים שכולם מאד אהבו. הוא היה גם מאד מחובר אלי ומאד עקשן. היום אני מצטערת שהתעקשתי אתו על הרבה דברים. הייתי מספרת לו המון סיפורים, קוראת לו ספרים ושרה לו שירים. עשיתי אתו המון טיולים במושב, מראה ומלמדת אותו על פרחים, ציפורים ושאר בעלי החיים.

היה לו זיכרון מדהים, הוא היה זוכר את השמות של הפרות בכל הכפר. מאיר אהב את אבא ואת האחים שלי, ומאד אהב את המשק ואת החיים במושב. הוא חלם שיהיה לו משק, שלצערי הוא לא קיבל.

מאיר היה ילד מאד חברותי, בבית הספר היסודי הוא היה גם תלמיד טוב. לאחר מכן הוא רצה ללמוד חקלאות, אז שלחנו אותו לפנימייה "חקלאי פרדס חנה". הוא לא הסתדר חברתית שם והיה לו מאד קשה. כדי למצוא חן בעיני האחרים הוא היה עושה הרבה שטויות כדי שישימו לב אליו, ועל זה היה מקבל עונשים. לצערי, הוא לא למד שם היטב.

כשמאיר היה בן 4, נולדה נוית וקצת הזנחתי אותו, כי הייתי מאוד עסוקה. היום, בדיעבד, אני חושבת שטעיתי כששלחתי אותו לפנימייה, הייתי צריכה להשאיר אותו בבית.