חתונה

יום אחד הדוד של הלל, דוד חוסה (יוסף) הגיע מצ'ילה. יש לו עסקים בדרום צ'ילה והוא הציע להלל לעבוד אצלו תמורת הרבה כסף. בזמן שהלל ואני טיילנו בגן הקופים ברמת גן, הוא סיפר לי על ההצעה הזאת, ועל כך שאמר לדודו שלצ'ילה הוא לא יכול להגיע לבד, אלא רק עם תלמה שאותה הוא מאד אוהב. הדוד הסכים שגם אני אגיע. אבל אני אמרתי להלל שאני לא עוזבת את ההורים, החברים והמדינה שלי ונוסעת לחו"ל. שאני לא יודעת את השפה ולא מכירה את הדוד והדודה, ובעיקר – אני מפחדת לנסוע. אבל אמרתי לו שהוא יכול לנסוע, אם הוא רוצה. הלל אמר לי שהוא לא מתכוון לעזוב אותי, והציע לי – "בואי נתחתן!" חזרנו לביתו ברמת גן וספרנו לאמו ולמוטי, בעלה, שהחלטנו להתחתן. כשנסעתי לבקר בבית הוריי סיפרתי להם שאני מתחתנת. הם אמנם ראו את הלל רק פעם אחת בהדסים כמה שנים לפני כן, אבל לא ממש הכירו אותו.

הלל ואני נסענו לכפר ורבורג. זו היתה הפעם ראשונה שהלל הגיע למושב כדי להכיר את הוריי, אחיי, גיסותיי וחבריי. פלג, בן הדוד שלי, חיכה לנו בכניסה לכפר רכוב על אופניים וליווה אותנו בצעקות "החתן של תלמה הגיע לכפר". הוריי קיבלו את הלל במאור פנים. הלל ישן בחדר השינה של הילדים, ואני ישנתי בחדר עם הוריי באותה המיטה. להוריי היתה מכונית, והם נסעו להיפגש עם יעל, אמו של הלל, עם מוטי, בעלה, וחנה, אחותו.