ילדותי
נולדתי ב-9 בדצמבר 1943 בבית החולים שוויצר בטבריה להוריי - שבח נוביק, ולאה נוביק לבית דוברובין. לימים עברתו הוריי את שם משפחתם לנבות.
הסיפור המשפחתי שלנו קצת מורכב... סבי מצד אבי, אליהו נוביק היה מהנדס, שמנישואיו הראשונים נולדו לו 3 ילדים: אבי, שבח, ושתי בנות.
סבתי מצד אמי, שרה, נישאה ליעקב מבית דוברובין ומנישואיהם נולדו לאה, אמי, ויהודית. לימים היא התאלמנה ונישאה בשנית לאליהו נוביק, להם נולדו 3 ילדים משותפים: נעמי, ששון ונתן.
לאחר נישואיה השניים, משפחת דוברובין לא אפשרה לשרה לקחת עמה את שתי בנותיה למקום מגוריה החדש ב"מצפה" שליד טבריה, ולכן הבנות נשארו לטפל באחוזת דוברובין שביסוד המעלה. לימים, עקב מחלת הקדחת והטיפוס שחור השתן, הן עברו לראש פינה.
שרה ואליהו התגוררו ב"מצפה" עם שלושת הילדים של אליהו מנישואיו הראשונים ועם שלושת ילדיהם המשותפים. כך, שלמעשה, לאה ושבח, הוריי, היו אחים חורגים ללא קירבת דם.
שבח נשלח ללמוד חקלאות ב"מקוה ישראל", וכשסיים את לימודיו, חזר ל"מצפה" ועיבד את אדמות המשפחה. הוא נישא ללאה ונולדו להם שלושה ילדים: יעקב, אחי הגדול שנקרא על שם סבי, אביה של אמי - יעקב דוברובין, אהוביה, אחי השני שנקרא על שם אהובה – סבתי, אמה של אבי, ואני – הילדה הקטנה תלמה שנקראה בשם עברי כדי לציין את אהבתם לעבודת האדמה ולחרישת התלמים.
כולנו גרנו בבית ב"מצפה", יחד עם סבתי שרה ועם ילדיה שבגרו והתחתנו וילדו ילדים. מאחר שהמקום היה צר מלהכיל את כולנו, הוריי החליטו לעזוב ולעבור למושב "כפר ורבורג" שבדרום. עברנו לשם כשהייתי בת שנתיים וחצי, אהוביה היה בן 8 וחצי ויעקב בן 12. בהתחלה, גרנו בתוך אחת מהרפתות שבכפר. הוריי קיבלו אדמה והחלו להקים את המשק שלהם. אבי זרע ירקות חורף וירקות קיץ ולאחר מכן הקים את הרפת.